וכעת משהו אחר לגמרי - דיווח ראשוני על קורס הקיץ באנגליה, מאת יהודה בר שלום

לעולם אל תחשוב שזה כל מה שיש: אימון קיץ, אנגליה, 2008
רשם: יהודה בר שלום. (בתמונה, מתן תופס את מייקל ויהודה בדרך לאולם במה שמכונה "קיץ אנגלי")

המילה הכתובה מאוד מקשה על אפשרות של העברת חוויה שהיא בראש ובראשונה חוויה של חושים. אימון הקיץ ה42 של kds אנגליה היה עבור ארבעת הישראלים, מייקל, תמימה, מתן ואנוכי, הפצצה על כל החושים. ואנו מנסים לעכל את החוויה. כידוע, יש לkds עשרות קורסים באנגליה וברחבי העולם, כולם מנוהלים על ידי הועדה הטכנית, ולעתים קרובות גם סנסיי מגיע אליהם לתת עצה. בישראל זכינו לשני קורסים עם ברנארד וגלאדיס, אחד אימון הכרות עם קבוצת שוטוקאן ברעות בשנת 2007, ואחד ביוני 2008 בבית החדש של שוטוקאי בירושלים, במכללת דוד ילין. אימון הקיץ הוא כמו הקורסים הקצרים, אלא שהוא הרבה יותר עמוס ומאפשר לכלל המתאמנים להתעדכן בחידושים ופיתוחים אחרונים בהסברים, בדרכי אימוו וכדומה.
לעולם לא נתקלתי ברמה של קראטה כל כך גבוהה ובמתודיקת הוראה כל כך יסודית. האימון היה מובנה ומתוכנן עד הפרט האחרון. בסך הכל ששה ימי אימון. בכל יום היו לפחות שני אימונים, 9 עד 12 וכשוב 3 עד 6 אחה"צ. (וגם עוד שלשה אמונים של שעה לדרגות דאן 2 עד 5). אימון הבוקר היה בארבע קבוצות מעורבות , מחגורה לבנה ועד חגורות שחורות מתקדמות, ועסקו יותר בדברים בסיסיים. קבוצות אלה הודרכו על ידי מובילים צעירים יחסית, (התברר בדיעבר שהם בעלי דרגת סנדאן או יודאן) בעלי רמה טכנית גבוהה ביותר, שעוררו בי תהיות לגבי הרמה הטכנית שלי. עם זאת, יש לציין שכאשר ביצעתי את התרגילים המתודיים שהם הציעו, מיד ראיתי שיפור בטכניקה כמו מאגרי, אויצוקי ואגאוקה. כמו כן, פונקתי, יחד עם מייקל ומורים אחרים מחו"ל בשיעורים פרטיים על ידי אנשי הועדה הטכנית על ידי סנסיי. כך יצא לי לעבוד שעתיים ברצף עם מרי קלט על אויצוקי, כאשר אני תוקף אותה שוב ושוב והיא מלטשת ומלטשת. (ואני שמח שהיא נתנה לי להרגיש את שלה, כדי להבין את ההבדל) שלוש שעות ברצף עם סטיב הופ על סינכרון עם היריב, כאשר הוא צוהל מאושר כאשר הוא רואה שאני מצליח לתפוס אותו ומעודד כאשר לא. שעה וחצי עם מרק הלם על מאגרי, ועוד עוד. כמו כן, עשרות פעמים " הוזעקתי"על ידי סנסיי להסבר נוסף שתמיד התחיל " כאשר אתה מלמד תלמידים, כדאי שתעשה ככה"

שעות אחה"צ היו בדרך כלל ג'וניורים עם ג'וניורים ושחורות עם שחורות. האימון נפתח בכך שאתה מתחיל לעבוד עם פרנטר על מחקר של נושא שהוצע קודם לכן. היה גם אימון ארוך על קנקו דאי, ועוד אחד על היאן יודאן וג'יטה, כל אחד בהיקף של כמה שעות עבודה ברצף , כאשר עושים את הקטה ממש מאוד לאט. בkds מאמינים שזאת הדרך היחידה לאמן את השרירים הגדולים הפנימיים האחראים על יציבה. עבודה מהירה מתרכזת יתר בשרירים חיצוניים.

את החימום העביר בדרך כלל ג'ונתן דה קלייר, שהתמחה במשך השנים בדרכי חימום מגוונת. החימום שלו אפשר לגוף שלי לבטא את עצמו באופנים חדשים. אני מקווה שאני זוכר חלק מהליך חימום זה.

תנאי המגורים היו נפלאים, חדר פרטי לכל אדם. מטבח משותף לששה חדרים ושני חדרי שירותים ושתי מקלחות משותפות. היו גם ארוחת פתיחה, ברביקו באמצע ואירוע סגירה. אינני מבין מהיכן מצאו אנשים כוח (במיוחד הספרדים) לרקוד מהשעה 11 בלילה עד 4 בבוקר באירוע הסיום. בכל האירועים האלה סנסיי שלח את ברנארד לברר אם יש למייקל ולי שאלות. בפעם השנייה כבר אמרנו שאין לנו, אך בכל זאת הוא התעקש שמייקל ואנוכי נשב איתם. השיחות היו שיחות משעשעות מאוד על חוויות באימונים, במיוחד במרוקו. וגם ביקורת נוקבת של סנסיי על דרכי הוראה של הקרטה בעבר, על בעיות עם מבחני דאן בוואסדה , וגם ביקורת על דרכי הוראה נפוצות היום. המסר שהוא ביקש להעביר לkds.ישראל הוא כדלקמן:
סנסיי אומר:
"משהו שמאוד הערכתי אצל או-סנסיי (מסטר פונקושי) הוא שכאשר שלחתי לו מכתב בקשה לפתוח בשנות ה50 סניף של קרטה שוטוקאן יפאן בברזיל. הוא שלח מכתב חזרה שבו הוא מאשר זאת, אך מתעקש שזה לא יהיה קראטה יפאני, אלא קראטה ברזילאי. בוודאי שהקראטה הזה, בגלל שזו תרבות שונה, יהיה אחר מקרטה יפאני. וכך אני נוהג מאז תמיד. זה אידיוטי לנסות לייצא את התרבות היפאנית. ביפאן נהוג לקוד, במערב ללחוץ יד, על כן, אם לא בא לכם לקוד לפרטנר, אל תקודו, תלחצו יד. לא צריך את כל הטקסים האלה. מה הטעם לעשות קידה עמוקה כאשר, כפי שראיתי פעמים רבות בשיטות שונות, האנשים לא סובלים זה את זה? קראטה צריך להתאים עצמו לתרבות ולא ההפך. קראטה צריך להעמיק את התקשרות ואת ההבנה בין בני אדם, ולא ליצור עוד חיץ בגלל סיבות תרבותיות. אין לכם גם שום מחויבות ארגונית. אם אתם רוצה לבא לפה שנדריך אתכם, אשמח לעשות את זה, או שתקבלו שם (בישראל) עזרה מברנארד או אנשים שונים. אבל כל הניהול והפיתוח של הארגון, זה לגמרי עניין שלכם. אין לכם שוב מחויבות כלכלית כלפי או כלפי אף גורם של kds בכל ארץ שהיא. אני גם בטוח,, שבגלל הבדלים תרבותיים הקרטה שלכם עוד 40 שנה יהיה בגוון שונה מאשר באנגליה, אך זה בדיוק היופי שבעניין. העיקר שתמשיכו להתאמן ברצינות ושתעמיקו עוד את המחקר." (עד כאן דברי סנסיי בסוגיה זאת).

תמימה באסל (שודאן) הייתה חביבת הסנסיי. הוא פשוט התענג מהמהירות שבה היא קולטת את הגישה. כל פעם הוא הזעיק אותי ואת מייקל,, הדגים את ההבנה שלה, והתחנן שלא נקלקל אותה. הוא אמר שאם שנה הבאה היא תבוא עם נוקשות בכתפיים. הוא יאשים אותנו. אנו מקווים לא לאכזב. ראו אותה כאן בוידאו מקבלת שיעור פרטי מסנסיי, ברנארד וגלאדיס.

מי שרגיל לאימונים בשיטות אחרות, יהיה לו תחילה קשה להסתגל לאימון. אין שום צעקה, אין אווירה היררכית הרבה חוש הומור והומור עצמי של המובילים, אך עם רצינות מאוד גבוהה בעבודה. רק בסוף האימון ידעתי באיזה דרגה האנשים, שכן אין שורה שמגדירה היררכיה, ואין גם שיח סביב סוגיית הדרגות. הופתעתי במסיבת הסיום כאשר הוכרזו הדרגות החדשות, כמה חגורות ירוקות וכחולות (קיו 3 ו2) שאלתי אם אין הכרזה על דרגות דאן . אחד המאמנים הסביר לי:
"בשנים האחרונות שינינו את הגישה. אנחנו לא מבצעים הערכה במהלך אימון, כי זה לא מספיק להסתכל על אדם ששה ימים. אדם שרוצה להיות מוערך, אנחנו בוחנים את התקדמותו במשך שנה, ושולחים לקראת עונת החגים (חג המולד , חנוכה) מכתב עם תוצאות ההערכה. חוות הדעת של המורה שלו היא מאוד חשובה, לדעת על אופיו של האיש, את הדרך שהוא מתקשר עם הפרטנר באימון, היכולת שלו ללמד וכך הלאה"

באשר לאנשי הועדה הטכנית באימון, מעת לעת הם עוזרים למתאמן יחיד או לקבוצה קטנה, או שהם מאתגרים אחד את השני באופן תדיר לנסות להגיע לרמה גבוהה יתר. עם משוב הדדי מתמד. התחושה שאתה מקבל מהמובילים, כ הזמן היא "אנחנו כאן בשבילך, אנחנו כאן כדי לתת"

טוני לימה, ששינה לי קצת את התפיסה לגבי היכולת האנושית, הסביר לי ש "סנסיי החליט שהקמת ארגון גדול ושטחי עלולה להרוס לגמרי את מה שהוא למד. הוא ראה שיושיטקה, בנו של פונקושי, היה מאוד סלקטיבי בבחירת פרטנרים לאימון, והוא בחר באגמי. אגמי בחר בסנסיי, וסנסיי הקיף את עצמו בחבורה של עשרה עד חמישה עשר אנשים שמתאמנים כבר 30 , 40 שנה איתו כל שבוע, שעות רבות, וגם אחד עם השני. מטרתו הייתה להביא לכך שתהיה קבוצת המשך בעלת רמה גבוה ביותר על מנת שהאמנות לא תמות יחד איתו"
אכן, זה היה מרשים לראות קבוצה כל כך גדולה של אנשים בעלי יכולת כל כך גבוהה. אין לי אשליות לגבי האפשרות להגיע לרמה שכזאת. כל האנשים האלה עושים בין עשרה לעשרים קורסים בשנה, מתאמנים עם פרנטר שעות רבות בשבוע, וחלקם הגדול זוכה לשעות רבות של עבודה אישית עם סנסיי (וזו הסיבה שאנו, אנשי חו"ל המקופחים, זכינו לשעות יחדניות רבות כל כך כפיצוי). העצה החוזרת ונשנית של הסינורים האלה היא "תמצא לך פרנטר, ותעמיק איתו את המחקר בעבודה מתמדת". טוני ומרי אגב, התחייבו לבוא עוד שנה באוקטובר (2009) , להתכונן.

הידיים הכבדות של הסנסיי
כאשר רואים וידאו של הסנסיי (או של הסניורים) מעיף אנשים, זה נראה מאוד משונה. זכיתי לחקור את הנושא במהלך האימון, תקפתי אותו בכל הכוח, או שהוא הניח עלי את ידו כאשר אני מנסה להחזיקה מחוברת וחזקה. איכשהו, הוא מסוגל לעשות, על ידי תהליך שהוא מגדיר "היפנוזה עצמית" את הידיים שלו ואת הזרועות מאוד מאוד כבדות. לפתע אתה חש שטנק מונח על ידך ואתה עף. הוא מתעקש שאין משהו מסתורי בזה, אלא שימוש מושכל בקבוצות שרירים שונות. כל פעם הוא הזמין אותנו לגעת ב(כמעט) כל חלק הגוף על מנת שנבין איזה שריר עובד באימקט ואיזה שריר מנוטרל באותו רגע. כל אנשי הועדה הטכנית ורבים מהמובילים האחרים פתחו את היכולת הזאת גם. כאשר ניסיתי להיכנס לסוג העבודה הזאת, קבלתי הרבה עזרה. הסניורים אמרו שוב שוב "אתה ברמה טכנית גבוהה, יש לך אויצוקי , מאיגרי, קטה, הכל שלם, מה שלנו יש לתת זה method. זה נשמע מאוד מעודד אמנם, אך כמו שאומרים, "יחי ההבדל הקטן." מאוד קשה, אך אפשרי, לאמן מחדש את הגוף.

דרישת שלום מעמנואל (בתמונהל למטה, יהודה בר שלום ופייר ווסנג)
לאלה שעשו את הקורס הנהדר עם ברנארד וגלאדים ביוני, יש דרישת שלום מעמנואל (החגורה החומה היהודי) דרך המורה שלו פייר ווסנג. פייר קיבל נידאן יחד עם מאיר יהל ז"ל (שוטוקאן צרפת), יודאן בשנת 1978, ומונה על ידי אושימה להיות ראש הבי-בי-סי הראשון של שוטוקאן שוויץ בשנת 1977. הוא עזב את שוטוקאן בשנת 1984 לאחר מעל עשרים שנות אימונים. פייר היה עצמאי שנים רבות וחבר ל kds לאחר שהוא גילה את סנסיי בשנת 2005. כך גם לילי גונזלס, ראש kds ספרד, שהייתה דאן 5 בפדרציית הקרטה הספרדית וכעת דאן 3 אצל סנסיי.

היה לי מעניין , כאחד שעבר שיטה , מה התהליכים שעוברים אנשים בעלי ניסיון כה רב בגישת אחרות. את המסקנה שלי ניתן לתאר תחילה בסיפור :
פעם היה פילוסוף צעיר וידען, ששמע על מסטר זקן שנחשב לבעל יד רב. הוא שמע שהוא בא לביקור בעירו, והכין שאלות ואסטרטגית שונות למענה ולויכוח. כאשר הוא פגש את המסטר הזקן הנ"ל , האחרון חש את כוונות הצעיר, מזג לו תה. אלא שהוא המשיך למזג ולמזוג, עוד שהצעיר צעק: אתה לא רואה שהכוס מלאה.!!? המסטר חייך ואמר "בדיוק. היא מלאה וכך אתה עם הרעיונות שלך, אתה כל כך עסוק בלרצות להביס אותי,, כל כך מלא ברעיונות שלך על כמה שאתה חזק ומדהים עד שאין שום סיכוי שיהיה בך פתח להקשיב לי ולשמוע מה יש לי להציע. על כן, אתר צריך לרוקן את הכוס שלך מהרעיונות שלך ומהידע שלך לפני שאוכל ללמד אותך משהו."

לסיכומו של עניין. מי שבא משיטה אחרת, עלול לחסום את האפשרות לראות מתוך רצון להוכיח ש"אצלנו זה יותר טוב" מי שבא לkds עם כוס ריקה, עשוי ללמוד הרבה יותר מאשר הוא חשב שבאפשרי ללמוד באמנויות הלחימה. היום אני יודע שיש הרבה דברים שאני לא יודע, ושארוכה ומעניינת הדרך. טוב לדעת שיש חברים טובים שניתן לצעוד איתם.

ׁ(בתמונה : המשלחת הישראלית בשיעור פרטי עם סנסיי ברנארד וגלאדיס)

הערה: לסנסיי הוחדר קוצב לב שבוע לפני האימון, על כן אסור היה לו להרים את אחת הידיים, למרות שקשה היה לראות זאת. בגיל 80, הוא הדריך שש שעות ביום לפחות, כאשר הוא לגמרי מעורב במהלך האימון. ברנארד העיר על כך: "הוא יתאמן כל יום, עד שהוא ימות".