היסטוריה - המשך

קבלנו תגובה, כנראה מתלמיד של מסטר אושימה, על קביעתנו שמסטר הראדה הוא היחיד (שעודו בחיים) שקיבל את דרגת דאן ה5 ישירות מפונקושי.

ובכן, אחרי שמסטר הראדה קבל דאן 5 ממסטר פונקושי, מסטר אושימה קבל תעודת דאן 5 מהסניורים שלו בווסדה. למרות שמסטר פונקושי היה בחיים באותה עת, הוא לא היחיד שעסק במתן תעודות. אך דבר זה לא מוריד ולא מעלה מהערך של הכשרתם של מסטר הראדה או מסטר אושימה. (מי שמאוד מתעקש, יכול לבקש מהמסטר שלו לראות את התעודה במו עיניו)מה שחשוב הוא, שניהם אנשים מאוד מסורים למה שהם עושים, מוכשרים, מנסים להעביר הלאה את ערכי הקראטה על פי הבתנתם, ותלמידיהם מכירים להם תודה על כך. לאחרונה ארגונו של מסטר אושימה קיים מפגש בינלאומי בישראל, שהפגיש מתאמנים מרחבי העולם, שחלק גדול מהם מלווים אותו ארבעה עשורים ואף יותר.

אנו גורסים שהגישה הטובה ביותר לבדוק שיטת קראטה היא לא על פי תעודותיה, אלא על פי המעשה החינוכי-ספורטיבי הלכה למעשה. הגישה צריכה להיות, "בוא ותראה". איננו יודעים, למשל, אם מסטר קנזוואה קבל את דרגתו מפונקושי או לא, אך אין ספק שעשייתו היא רצינית ומשמעותית לאלפי תלמידיו, (במיוחד מרגשת תמיכתו בארגון הישראלי של "בודו למען השלום")
אין ספק שמסטר היגאונה הוא מסטר גדול, ויש עוד רבים אחרים. אבל הדרך היחידה לדעת, היא ללכת ולראות. זאת צריכה להיות הבנה דרך הגוף והעיניים, ולא לפי ייחוס כזה או אחר.

שנת אימונים פורייה לכל מתאמני אמנויות הלחימה הרואים בעיסוק זה אמצעי להשתפר.